הורוד היום ורוד מאוד

מאת: אורית גרינבוים-לירון

 

איזה כיף לחיות בתקופה בה מדפי היין צבועים בוורוד וביניהם ניתן למצוא מגוון רחב של סגנונות ורמות איכות כמעט מכל אזור יין בעולם. מיינות קלי גוף בסגנון פרובנס עד גדולים וגסטרונומים מהכפר טאבל שבדרום עמק הרון, צעירים ומתיישנים, מיינסטרים או נישתיים, לכל מאכל, יום בשנה או מצב רוח אפשר להתאים רוזה שונה. חגיגת רוזה אמיתית. כיף, נכון?


אך לא תמיד היו כך פני הדברים. עד לפני 30 שנה יינות רוזה נחשבו לנחותים שביינות, לא רציניים, לא מעניינים, לא חכמים, יינות שהם סוג של מיץ ענבים עם צבע יפה. לא התייחסו אליהם ברצינות, אולי קצת כמו לנשים...

אבל עם יד על הלב, היו לכך סיבות טובות למדי. דפי ההיסטוריה של יינות רוזה מלאים ביינות חסרי טעם במקרה הטוב או עמוסי פרי בשל (תותי פרוטי כזה) עם סוכר שיורי גבוה. הם בדרך כלל היו תוצאה של השרייה ותסיסה קצרה מידי או תוצר לווי של תהליך ריכוז צבע, טעם וטאנינים ביינות אדומים ("בלידינג" או "סנייה"). בתחילת המאה ה-20 יינות רוזה שכונו vin de cafe נלגמו בבתי הקפה של הריביירה הצרפתית ונתפשו כמשקה קל ומרענן, לא מחייב ובטח לא נושא לשיחה או כתיבה.


בשנות ה-50 הפכו יינות וורודים מספרד, איטליה ופורטוגל לחביבי הקהל האמריקאי ("מטאוס" מצלצל לכן מוכר?) בזכות אותו פרי בשל וסוכר שתאמו את רוח העם והתקופה אך עדיין לא נרשמה איכות יוצאת דופן ואותם יינות אכן היו סוג של מיץ וורוד ומתוק.


בשנת 1986 קרה דבר – לראשונה התקיימה תערוכת יינות רוזה צרפתיים במרכז לונדון אליה הוזמנו אנשי ונשות היין המשפיעים בעולם. בתערוכה הוטעמו מיטב יינות צרפת, חומציים, מורכבים ובעיקר יינות איכותיים שעמדו בניגוד מוחלט לאותה תדמית קלילה ולא מחייבת של יינות רוזה עד אותו היום. בעקבות התערוכה החל שיח רציני ומעניין שבמסגרתו עלתה שאלה בעולם היין - האם ניתן לייצר יינות וורודים רציניים ואיכותיים?


במהלך שנות ה-90 יינות רוזה החלו לתפוס תאוצה ובסוף העשור קם גוף מחקר צרפתי שמיפה אזורי יין, שיטות כורמות וטכניקות עשייה ובשנת 2007 החל קמפיין בו הוצגו יינות פרובנס הוורודים כסמל לחיי עושר ותענוגות, נלגמים על ידי נשים וגברים צעירים על רקע חופי הים של הריביירה הצרפתית. כמו היין, המסר היה חד וברור – אם את רוצה לחיות ולהראות כמו דוגמנית תשתי רוזה מפרובנס. ואללה, קניתי. ולא רק אני קניתי, כמוני היו עוד המוני א.נשים שרק רצו לחיות את החלום. ולא רק הם קנו, גם כל מי שתדמית העושר וההצלחה היו נחלתם קנו ולא רק בקבוק או ארגז. הם קנו יקבים שלמים. כך יקב כושל על סף פשיטת רגל בפרובנס נקנה על ידי זוג אלמונים, אחת אנג'לינה ג'ולי ובעלה דאז (אהוב ליבי) בראד פיט ויחד, כולל תקציבי עתק יצרו את המותג מיראבל. איך יפה לו רוזה.

בעשור השני של המאה ה-21 מסיבות הרוזה והתענוגות הגיעו לשיאן ובכל העולם יצרנים ניסו לחקות את אותו "סגנון פרובנס" הצעיר והיפה. לשמחתנו היו גם יצרנים ויצרניות שלקחו ברצינות ובמקצועיות את מלאכת הפקת הרוזה ותחת אג'נדה של איכות ללא פשרות יצרו יינות מופת.


בשנת 2018 יצא לאור הספר Rose: Understanding The Pink Wine Revolution. הספר נכתב על ידי אליזבת גבאי MW, והיא סוקרת בו את ההיסטוריה, אזורי יין, שיטות ייצור ושיווק יינות רוזה בעולם. לאחר מחקר מעמיק הגיעה גבאי למסקנה שהברווזון המכוער של עולם היין הפך סוף סוף לברבור. בספרה היא מסרבת להגדיר יינות רוזה רק על פי צבעם ומותחת את גבולות הז'אנר באופן אמיץ ומגדירה אותו מחדש. מאז ועד היום הפכה גבאי לאשה הראשונה של יינות רוזה ומעל כל במה אפשרית היא מדברת על יינות מורכבים, מתיישנים, גסטרונומים, בעלי ביטוי זני ומקומי במאה גוונים של וורוד. גבאי חותמת את בספרה במשפט: "The real pink revolution is only just beginning".


ספרה של אליזבת גבאי MW

ואיך אפשר בלי המלצת יין. בחרתי בשני יינות וורודים שונים באופן קיצוני האחד מהשני אך חולקים מרכיב אחד – שניהם איכותיים ונהדרים, יינות שנעשו על ידי אנשי יין חסרי פשרות ומשקפים את אופי הענב, הזמן והמקום בו נוצרו. את שניהם אני אוהבת במיוחד.



יקב הדר – רוזה שקיעה 2021

יקב הדר הוא יקב קטנטן במושב עגור בבעלות פיטר ובת שבע מארק, אנשי יין מהטובים, האיכותיים והצנועים בארצנו. יחד הם בנו בית, נטעו סביבו כרמים והקימו יקב שכולו אהבה למוזיקה, משפחה, אנשים, טבע ויין. את הרוזה המופלא שלהם טעמתי לפני מספר חודשים ואם יתמזל מזלכן תוכלו למצוא אותו רק ביקב. 100% קברנה פרנק, צבע בהיר "פרובנסי" אבל האף והפה לוחשים בעדינות שאנחנו כאן, במזרח התיכון המורכב והיפה. חומצה מעולה עם פרי רענן וירקרקות נעימה, יין שאשמח לשתות בכל שקיעה (לפעמים גם בזריחה) ארצישראלית.



רוזה יקב הדר

Les Croisille – rose 20109

ענת ורפאלה בוחרות בחוכמתן את טובי היינות מטובי היצרנים, מביאות אותם אלינו ויוצרות עולם נפרד ומקביל לזה המוכר, עולם שלם הנקרא ג'יאקונדה. ספריית היין ג'יאקונדה כבר מזמן הפכה למקום מפגש עבור כל מי שרוצה לשתות טוב בלי פוזה ועניין, מקום של אוהבי יין באשר הם. כבר בתחילת דרכן כיבואניות יין הן זיהו כמה יינות רוזה יוצאי דופן ומאז ועד היום מקפידות לבחור יינות וורודים בעלי אופי, שם ומקום. אין "סתם" רוזה אצל הג'יאקונדות. כזה הוא הרוזה של יקב קרואזל מדרום מערב צרפת, קהור, 100% מלבק, וורוד כהה על סף אדום בהיר, יין גסטרונומי, ארוך ויפיפה. צריך אומץ כדי לייצר רוזה מענבי מלבק וכאן יש דוגמא נפלאה ליין בעל אופי זני, מלא טעמים וריחות, מורכב ומעניין.




 

אורית גרינבוים-לירון היא מנחת תוכניות וסדנאות לימודי יין וג'ין.

לפרופיל המקצועי של אורית לחצו כאן