מאת: ריטה ביול, קונדיטורית, נהנית מאוכל טוב, יין טוב, ונהנית לא פחות לכתוב עליהם.
הפעם ישבתי לשיחה עם רוני ססלוב - אשת יין ותיקה, בעלת כובעים רבים, בין היתר מדריכת טיולי יין שתדריך את הטיול הקרוב של השזרה בפורטוגל. רוני היא עצמאית בתחום, ומציגה גישה שאני אישית מאוד מתחברת אליה. העשייה שלה נובעת מאהבה, גם ליין וגם לאנשים, ורואים את זה תוך רגע. אני מאחלת לכולנו להיות קצת רוני, בכל תחום בחיים.
אני סקרנית לדעת - איך את מגדירה את עצמך, ואת העיסוק שלך? יש לך הרבה טייטלים שונים.
זה נכון, זה לא פשוט. בעבר הדבר המרכזי אצלי היה נקודת המבט הייננית. כרגע אני לא מייצרת יין, אבל זה תמיד יהיה חלק מהנשמה שלי. אני מומחית יין, מלווה ומייעצת. אני כל כך הרבה שנים בתחום, ועושה כל כך הרבה דברים מגוונים, שהטייטל משתנה בהתאם למי ששואל.
ומה את מבחינתך?
ייננית ומומחית יין
מתי בעצם התחלת בתחום?
בגיל 14, עם 100 ק"ג ענבים בגראז', שאבא שלי, ברי ססלוב, הביא. דרכו נכנסתי לתחום הזה, כשהצטרפתי לבצירים. בהתחלה הוא הקים ביחד עם משפחת שחם את יקב שורק. בערך משנת 1993 היה בציר כל שנה, ובשנת 1998 הקמנו את יקב ססלוב המשפחתי. ואבא שלי ואני עשינו את היין וגידלנו את הענבים. לפני בערך 9 שנים החלטנו למכור את היקב, וכל אחד מאיתנו יצא לדרך חדשה. תמיד היה לי מעניין. העבודה ביקב משפחתי כוללת הכל מהכל: הניהול עצמו, עשיית היין, טיפול בכרמים, ניהול מועדון לקוחות. היה לנו מועדון של אנשים שמאוד אוהבים יין והיינו מזמינים אותם לטעימות מיוחדות. הגישה שלי תמיד הייתה לחשוב מה אני יכולה לעשות יותר טוב למען המקום שאני נמצאת בו.
איפה היקב נמצא? הוא עדיין פעיל?
לא, הפסיקו להפעיל אותו. מי שקנו אותו לא ממש הבינו למה הם נכנסים. להיות עם יקב זו עבודה מאוד קשה. היקב היה בקיבוץ אייל ליד כפר סבא, ובמושב צוריאל בגליל העליון. כל הכרמים שלנו היו בגליל אז הקמנו מרכז תסיסה ועשייה שיהיה קרוב לכרמים.
אמרת שהתחלת בגיל 14, שזה נורא מוקדם. האם הרגשת מתישהו שסללו את הדרך בשבילך? לפעמים דווקא כשגורמים לנו מהמשפחה להתחיל משהו בשלב מוקדם, זה יכול לפתח אנטי.
זה שעשיתי את זה כל שנה לא אומר שהתחייבתי לזה. הכיוון המקורי שלי היה וטרינריה. עשיתי תואר ראשון במדעי בעלי חיים והתוכנית הייתה להמשיך בוטרינריה. אחרי התואר ואחרי שעבדתי במרפאות 4 שנים, הבנתי שהחלום והמציאות היו רחוקים. התחלתי תואר שני בביולוגיה אבולוציונית, וגם זו לא היתה איכות החיים שאיחלתי לעצמי. אחרי שנה שבה עשיתי טיול מסביב העולם בניסיון להבין מה אני רוצה לעשות, החלטתי לעזור בינתיים להורים ביקב, שיהיה פחות מבולגן, ופשוט התאהבתי בזה. כל הזמן שאלתי את עצמי כמה זה שלי, כמה זה אני, כמה נכנסתי לזה כדרך אגב או כי ההורים רצו, ואני חושבת שכל רגע מחדש הייתי נחושה לבחור בזה עבור עצמי. אני לא עושה משהו כי אנשים אחרים רוצים או מצפים ממני לעשות אותו. זה לא עובד ככה. השתדלתי כל פעם מחדש לבחור את זה עבורי. עבדתי ביקב 12 שנים.
צריך לזכור שאבא שלי היה אז אושיית יין מרכזית. בשלב מסויים הוא אפילו נסע להודו לפנסיה שלו, ואני המשכתי בעשייה. עדיין היו הרבה אנשים ששאלו אם אני עוזרת לאבא, כאילו אני ילדה קטנה. זה צרם לי איפשהו, והבנתי שזה צרם לי באגו. אני יודעת שאני ייננית וכורמת, וזה משהו שאני צריכה להמשיך להזכיר לעצמי. אני לא העוזרת הקטנה של אבא שלי. לפעמים אנשים מקטינים אחרים לא בכוונה, על אוטומט.
אני מרגישה שברגע שמכרתי את היקב היה לי יותר קל להיות לחלוטין עצמאית. מי שאני ומה שאני לא משקף על ההורים שלי, אלא רק עליי. יש בזה סוג של חופש מסוים. מאז אני גם עושה הרבה יותר דברים מגוונים. אם ביקב כל השנה התעסקנו ביין עצמו, ברגע שמכרנו אותו יכולתי להתפנות לעשות את הטיול עם משרד התיירות בצפון אמריקה, לכתוב את הספר, להעביר את הסדנאות שאני מעבירה, להדריך טיולי יין, ללוות מקומות בהקמה. אני נקייה מאינטרסים, כך שכל מי שאני מלווה מקצועית הוא האינטרס היחידי שלי. אני לא משויכת לאף יקב, אף אחד לא משלם לי על שום דבר חוץ מלהגיד את מה שאני רוצה. יש בזה יתרון גדול.
מתי נכנסת לעשייה שלך פול טיים?
נכנסתי בכל הכוח בשנת 2002. ואז שמעתי שמועות שמישהו מהענף שואל "איך היא יכולה לקרוא לעצמה ייננית? היא לא למדה ייננות". אבל זה נגע לי בנקודה רגישה, אז נסעתי לעשות תואר. רציתי גם חופשה, אני מודה. רציתי להתרחק ולקבל זום אאוט. ביקב משפחתי זה קשה לצאת לחופשה, במיוחד אם היא של שנה ומעלה. אז נסעתי לעשות תואר שני בייננות בקנדה, משם אני במקור.
את מעלה נקודה מעניינת. בהרבה תחומים יש את הדילמה האם ללכת ללמוד, או להיכנס ישר לעשייה, אם יש הזדמנות. בסוף היו לך 15 שנות ניסיון. איך שאני רואה את זה, הניסיון נותן הרבה יותר מהלימודים. ובכל זאת בחרת לנסוע ללמוד. זה היה כדי לסמן וי, או שאת מרגישה שגם הלימודים תרמו לך והוסיפו משהו?
הם מאוד תרמו. אני חושבת שללמוד זה אחד הדברים החשובים, וחשוב לא להפסיק ללמוד. כל הזמן אפשר ללמוד דברים חדשים, שהם רק יותר מפתחים. במקרה שלי זה היה משולב. זה לא היה כדי לעשות וי, רציתי לראות מה אני לא יודעת, ולשמחתי גיליתי שאני יודעת די הרבה. בלימודים, בטח כשהם אקדמאיים, נותנים לך על מגש של כסף את הידע שכל האנשים שהכי מבינים בתחום מאמינים שאת צריכה לדעת.
הלימודים זה לא הכל. הדיקנית של הפקולטה היא כורמת במקצועה ואשת מחקר מאוד רצינית, אבל היא סיפרה על עצמה שכל פעם שהיא ניסתה לעשות יין, יצא לה דוחה. יש משהו מעבר לידע. הידע חשוב, הוא נותן כלים, אבל בסוף הנשמה היא זאת שיוצרת את היין, והיין מרגיש את זה. יש בזה אינטואיציה שהיא יותר חזקה מהידע, שאותה אנחנו מפתחות. הידע יכול להגיד למה האינטואיציה צודקת. בסוף הידע עזר לי לחזק את האינטואיציה, והאינטואיציה התרווחה ויכלה להיות יותר אקטיבית בתוך הידע.
איך באמת מפתחים את האינטואיציה הזו?
האינטואיציה מגיעה הרבה פעמים מניסיון, מלהריח ולטעום, מלדבר ולחוות. חשוב להפוך את החוויה למילים, כך שנבין את התחושות שלנו. הידע עוזר לכוון את האינטואיציה. בשלב מסויים הוא מוטמע בתוכנו, והאינטואיציה יכולה פשוט לתפקד בתוך זה. כשאת פוגשת משהו חדש כבר יש לך הכוונה בתוך המוח מה זה אומר, מה את אמורה לעשות, על מה זה מעיד.
אם למישהי יש דילמה - יש לה הזדמנות להתחיל לעבוד, או ללכת ללמוד. מה היית ממליצה לעשות?
הייתי אומרת קודם לעבוד, קודם לחוות את זה. מצד אחד, יש משהו מאוד רומנטי ביין, אבל עשיית יין יכולה להיות גם קשה וסיזיפית, והייננים הטובים גם עושים ספונג'ה ביקב. חשוב לבוא מראש ולרצות להיות אשת ניקיון שגם מייצרת יין. יש משהו בניסיון ובלחוות את זה, שכשמגיעים אח"כ ללמוד, זה ברור יותר והגיוני יותר, ואפשר לקבל הרבה יותר מהלימודים בעקבות כך. זה לא רק משהו תאורטי שאנשי מקצוע עושים. זה גורם להבין למה דברים קרו בדרך מסויימת, למה פעלו בצורה מסויימת. אני חושבת שכדאי לחוות לפחות בציר אחד שלם לפני לימודים.
זה משהו שאת ממליצה רק למי שרוצה לעבוד ביקב?
אני ממליצה על זה לכל מי שרוצה לעבוד בתחום היין. לדעת איך עושים אותו, לחוות את זה מבפנים, נותן את הפרספקטיבה הראשונית מה זה הדבר שאת אוהבת והופך את הידע לעמוק ומקצועי יותר. בין אם את בסוף עובדת ביקב, כותבת על יין, או ממליצה עליו ללקוחות. אני חושבת שעבור סומלייריות זה צריך להיות בלימודים. רק לדבר על זה זה לא מספיק. זה קריטי להשתתף בבציר אחד מהתחלה עד הסוף שלו, כל יום. בנוסף, זה באמת כיף, במיוחד הראשון. יש בזה המון הפתעות.
אחרי שמכרת את היקב התחלת לעשות הרבה דברים שונים. גם הספר, הסיורים, עבודה עם משרד התיירות. האם כולם היו דברים שאת יזמת, או שהיו דברים שגם הגיעו אלייך? איך את מגיעה כל פעם לרעיון אחר וממציאה את עצמך מחדש?
נחישות. אני הרבה זמן בתחום. אני לא מוותרת.
אם יש משהו שאת רוצה לעשות, צריך ללכת ולעשות אותו. ברגע שיש לך רעיון למשהו שיכול להיות מיטיב, עוד אנשים ירצו להצטרף אלייך. בטח אם זה קשור ליין.
הרבה מהדברים שעשיתי הגיעו כתוצאה משיתופי פעולה עם עוד אנשים. גם הפודקאסט, גם טיולי היין וגם הספר, הכל נעשה עם שותפים. במקרה שלי זה היה בעיקר גיא הרן, שהוא שותף נהדר. יש משהו מאוד נחמד ומפרה בלעבוד ביחד.
היום, לשמחתי, עשיתי כל כך הרבה דברים בתחום שכבר באים ומבקשים ממני עזרה. לוקח זמן עד שזה מגיע בצורה אורגנית. השנים ביקב עזרו לזה. זה היה מגרש שעשועים שעשיתי בו מה שבא לי. למשל הפעילויות לחברי המועדון, שהזמנתי אותם לטעום כל מיני בלנדים, או ענבים מהכרם. היה לי חשוב לחלוק את מה שאני עושה עם אנשים אחרים.
אני בגישה שאם בא לי לעשות משהו טוב, אני אמצא את הדרך והאנשים, אבל יש גם המון רעיונות נהדרים שנגנזו.
אז למה הם נגנזו? איך החלטת עם מה ללכת ומה לא?
בחרתי בדברים שמקצועית עניינו אותי יותר. פרויקטים שלא קרו היו לא כלכליים, או לא אקולוגיים. אני יכולה לעשות את מה שאני מאחלת לענף להיות. פעם רציתי לעשות משאית עם ברזי יין. אבל הבנתי שזה כל כך לא מסחרי ודורש כל כך הרבה עבודה, שלא היה שווה להתעסק בזה. ואז הגיעו בית חנה. ולמרות שאני לא מרכיבה יותר מידי תפריטי יין, המקרה שלהם היה מעניין ועפתי על זה. בית חנה הוא מרכז חברתי בפלורנטין ויש להם גם בר למטה. החלטתי לעשות שם פרויקט של zero waste, אבל באמת, ולמזוג יינות מברזים, כמו בירה. זה כלל לבחור יקבי בוטיק שעושים יין טוב, לבוא אליהם עם חבית נירוסטה, לבחור איתם את היין. ככה אפשר לבחור יינות מעניינים מיקבי בוטיק קטנים, והמחיר יכול להיות יותר אטרקטיבי, ובלי לייצר עוד פסולת. אין בקבוקים, אין פקקים, אין קרטונים, אין פחת. אין כלום. הברז הראשון היה יין של יקב חרשים. מדובר ביקב בגליל, ליד הר מירון, שמשתמש בתסיסה ספונטנית. הברז השני היה מרלו רזרב מכרם ברק. זה סוג הדברים שאני אוהבת לעשות. יש דברים שעושים בשביל הכיף, ויש דברים שהם המקצוע בשביל הפרנסה, וחשוב לזכור מה זה מה.
דבר נוסף שאני משחקת עם הרעיון שלו זה יין בפחיות. להציע שירותי מילוי ליקבים שונים, שיוכלו למלא את היין שלהם בפחיות. אני עדיין לא סגורה על כמה זה אקולוגי לעומת בקבוקים, זה מה שאני רוצה לבדוק.
איך הגעת לרעיון של הספר?
השרשרת הזו התחילה עם דיוויד סילברמן, צלם ותיק בתעשיית היין. הוא מגיע לכל אירוע יין שהיה או יהיה, בכל היקבים בו זמנית, וזה מדהים. אליו הצטרפו גיא ואיתמר גור, שעיצב את רוב התוויות של היינות בארץ. נוצרה ככה רביעייה מושלמת: גיא ואני על התוכן והחזון, איתמר על העיצוב, ודיוויד סיפק את התמונות שהוא צילם בכל היקבים. רוב הכתיבה נעשתה בזמן הסגרים. לא יכולנו לנסוע ולבקר ביקבים, אבל בכל מקרה הכרנו את כולם. הוצאנו את הספר לפני שנה, וכבר נולדו 20-30 יקבים שמארחים מאז. אנחנו בצמיחה אקספוננציאלית ביקבים.
אז אתם הולכים להוציא עוד גרסה לספר?
סביר להניח שבפברואר נתחיל לעבוד על המהדורה השנייה, ושהיא תצא ביוני. יהיה בה הרבה יותר תוכן, מידע וכתבות. גם שלנו, וגם של אנשים אחרים בתחום. הוא יהיה הרבה יותר עבה מהמהדורה הראשונה.
בעצם ממה את וגיא התחלתם? אתם עושים כמה דברים ביחד. יש את הפודקאסט, הטיולים, והספר. איך הכל התחיל?
גיא ואני מכירים כבר הרבה מאוד שנים, עוד מאז שהיה לו את הבר בירושלים. אני העברתי שם את סדנת הטעימות שלי לצוות שלו, על מנת שיהיה קצת יותר מקצועי ומבין. מאז הדרכים שלנו הצטלבו מידי פעם. הוא בן אדם נפלא, פרטנר טוב, ישר, ואדם עם לב רחב. כמעט בכל פעם שהוא בא אליי ושואל מה אני חושבת על רעיון כלשהו, אני מאוד שמחה לשתף אותו וגם עושה מה שאני יכולה כדי שהוא יקרה. ככה זה בכל פעם. זה כיף למצוא פרטנרים לעשייה משותפת. יש משהו מאוד מפרה בביחד.
מאוד חשוב להיות מראש בגישה נדיבה. אין לי שותפים עסקיים לכלום, כי אני חושבת שזה לא נכון. יש רק אישה אחת שאני רוצה לחלוק איתה את חיי מכל הבחינות. עם שאר האנשים אני אעשה מלא שיתופי פעולה. חשוב לבחור לעבוד עם אנשים שהם נדיבים וישרים, שהם רוצים לתת יותר מאשר לקבל. לקח לי זמן למצוא אותם בענף, אבל הם קיימים, ואני מוצאת אותם יותר ויותר.
גיא העביר לי שיעור אחד ב-WSET, והיה כיף איתו.
הוא כזה נשמה! את הפודקאסט הוא התחיל עם רע, שעבר לקליפורניה. הם המשיכו להקליט מרחוק, אבל הוא הרגיש שזה לא מספיק. ואז הוא שאל אם אני רוצה להצטרף. הפרקים הראשונים הרגישו לי לא נוח. כרעיון הפודקאסט הוא רעיון מצוין. ניסיתי לחשוב מה אני צריכה כדי שמבחינתי זה יהיה רעיון מצוין. אז החלטתי שאני רוצה שנקליט באולפן מקצועי ושתהיה לנו תוכנית שנתית של הנושאים השונים. גם שינינו קצת את הכיוון. זה כבר פחות לראיין בן אדם אחד בכל פעם, אלא לבחור נושא אקטואלי במידה זו או אחרת ולדבר עם כמה אנשי מקצוע בענף שיודעים לתת את נקודות המבט שלהם. קצת פחות פרופילים אישיים, למרות שגם נמשיך לעשות כאלה, אלא יותר נושאים שדרכם אנחנו בעצם שופכים אור ומלמדים על מה קורה פה.
כל דבר שאני עושה אני רוצה לעשות אותו באיכות הגבוהה ביותר. הוא צריך להיות ממש איכותי וראוי. אני לא עושה שום דבר רק בשביל העשייה.
איך בעצם הגעת לטיולים שאת מוציאה בפורטוגל? נשמע לי כמו חלום!
רציתי לעבור לגור בפורטוגל. הבנתי שזה רחוק ולא קשור למה שאני רוצה. אבל פשוט התאהבתי. הייתה חצי שנה שהייתי בה 3 פעמים בפורטוגל, כל פעם בין שבוע לשבועיים. וגיא היה בדיוק ממש בהתחלה של Vinspiration, והציע לי להוציא טיול יין ביחד בפורטוגל. אם לא לחיות בפורטוגל, אז לבלות בה כמה שיותר. זה כיף. זה עוד אחד משיתופי הפעולה שלנו. זה תענוג שאני יכולה להוציא קבוצה ויש לי גב חזק מאחורה שעוזר.
מה מכל הדברים שאת עושה את הכי נהנית לעשות?
אני נהנית מהמגוון. זה הסוד אצלי. במקביל לעיסוק ביין אני גם הרבליסטית קלינית ומטפלת גוף נפש. אני חושבת שהמגוון מאפשר לי להנות מהכל ולא להתעייף, לא להישחק משום דבר ספציפי. זה שמראש גם הפרנסה מחולקת להרבה נקודות שונות, ואני לא מסתמכת רק על דבר אחד, זה מוריד את אלמנט הפחד או ההיאחזות בזה. אם משהו אחד ייעצר, זה לא נורא, כי משהו אחר ימשיך, ואני אמצא משהו חדש לעשות. יש בזה בעיניי משהו מאוד בריא בתקופה שאנחנו חיות עכשיו, בשביל לשמור על ערנות מסוימת.
מה היית ממליצה למישהי שרוצה להתחיל בתחום, אבל לא יודעת מאיפה או לאיזה אזור להיכנס?
בתור התחלה היא באמת מוזמנת לדבר איתי. עשיתי הרבה שיחות הכוונה, לעזור לאנשים לדייק מה בדיוק מעניין אותם, מה הם רוצים לעשות. הדבר השני זה נחישות, ופשוט להתנסות. להתנסות בהכל. להתנסות בעבודה בבציר, להתנסות בלעבוד במסעדה, להתנסות ולהבין מה מדליק אותך, מה מעניין אותך, על מה בא לך להמשיך לחשוב בזמן הפנוי שלך. אין לך דרך לדעת לפני שאת מנסה. לנסות הרבה דברים זה לא חוסר החלטיות, אלא דיוק. וזה בסדר גם לגלות על משהו שחשבת שאת רוצה, שהוא לא מתאים לך. עדיף לשחרר אותו כמה שיותר מהר ולעשות משהו אחר. יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות בענף. אנחנו חיות בתקופה שבה אנחנו כל הזמן ממציאות את הכל מחדש. זו הזדמנות לראות מה בא לך, מה מעניין אותך בזה, מה כיף לך בזה, ושם להעמיק. באמת להתנסות ולא להתבייש ובמיוחד לדעת שתמיד יש עוד משהו ללמוד. לנצח יש עוד דברים ללמוד. אבל זו לא סיבה שזה יעצור אותך מלעשות משהו, גם אם את לא בהכרח טובה בו או אין לך מספיק ידע. לא לפחד, להעיז. הכי גרוע, יגידו עלייך "מי החליט שהיא ייננית?". מה שאחרים אומרים הופך להיות פחות ופחות מעניין או רלוונטי. למדתי עם הגיל לשחרר את זה כמה שיותר מהר. אם מישהי חושבת שיש לה משהו להביא שהוא איכותי יותר ומעניין יותר, פשוט לעשות את זה.
אמרת שתמיד יש מה ללמוד, ואני שומעת את זה מעוד אנשים בתחום. יש לך המלצות למקורות ידע?
קודם כל אתן מוזמנות לסדנאות ולקורסים שלי. מעבר לזה, כל מקום וכל מה שיש. אם זה איש הענבים, WSET, מורן עשור, יקב שורק, טיולים ומפגשים בשזרה, מפגשים עם יינניות. מכל מפגש אפשר ללמוד. אין משהו יותר טוב או פחות טוב. כל אחד נותן פרספקטיבה נוספת, שהיא תמיד טובה. להתנסות ולתרגל עוד ועוד ועוד. זה מה שמביא בסופו של דבר מקצועיות. יש את הקלישאה שאומרת שאת מקצועית במשהו רק אחרי שעשית אותו 10,000 שעות, ויש בזה משהו. גם אחרי כל השעות האלה, אם עשית עבודה טובה של למידה, את מרגישה שאת לא יודעת כלום, אבל זו לא סיבה שזה יעצור אותך.
יש עוד משהו שהיית רוצה להגיד לכל נשות השזרה שרוצות להיכנס לתחום?
תהיו חמודות ותעבדו ביחד. תתמכו ותחזקו אחת את השנייה. אני מרגישה שקורה פה משהו כל כך יפה. פעם היתה תחושה של מן תחרותיות כזו, אם אני אשתף או אהיה נדיבה אז יפגעו בי. היום אני מרגישה שאם אני אהיה נדיבה, אז יהיו נדיבים כלפיי. אני חושבת שזו אנרגיה שחשוב להדהד אותה. בסוף זה מנצח לא משנה מה. יש מקום לכולן. תמיד. גם כשזה מרגיש שזה צפוף ומלא, זה לא.
לפרופיל המקצועי של רוני לחצו כאן