נעה ונדרהורן מייצרת יינות מהגליל והגולן, מלמדת את הדור הבא של הייננים וחונכת יקב עם זיקה להיסטוריה המשפחתית

טל טאובר בשיחה עם הייננית נעה ונדרהורן

צילום: מריה בורנשטיין

נעה, כיף לדבר! ספרי על עצמך.

אני נעה ונדרהורן, בת 34, גרה בנהלל. גדלתי בירושלים ומאז ומתמיד ידעתי שהעיסוק שלי יהיה קשור לעולם הזה  של כל חישת הטעם, גסטרונומיה, קולינריה. כשהייתי צעירה יותר לא ידעתי להגדיר את זה, אבל המשיכה תמיד הייתה שם. למדתי תואר ראשון בביוכימיה ומדעי המזון בפקולטה לחקלאות ברחובות. שם עשיתי גם קורס של גפן ויין, התאהבתי בתחום והחלטתי שאיתו אני ממשיכה. עברתי לגור בצפון ועשיתי תואר שני שהיה בזמנו בתל חי - ביוטכנולוגיה עם התמקצעות ביין. הייתה שם התנסות מאוד משמעותית בכרם ובמעבדה, ושם במהלך המחקר התחיל החיבור שלי להוראה, שאני עד היום מאוד אוהבת. עדיין מלמדת בתל חי ואוהלו.

ואז התחלת לעבוד בתחום?

במקביל לתואר השני עבדתי ביקב פלטר. התחלתי באירוח ומהר מאוד זה המשיך למעבדה ולייננות. רציתי מאוד ניסיון בחו"ל. הייתה לי כוונה לטוס לאוסטרליה והתחילה הקורונה. ב-2022 טסתי לעשות בציר באורגון ונשארתי כמעט שנה. עבדתי צמוד לייננית שמאוד הערכתי ולמדתי המון. לא היו לי שום הסחות דעת כמו שיש בארץ, כל היום טעמתי והתעסקתי ביין. חוויה מדהימה. 

צילום: מריה בורנשטיין

למה דווקא אורגון?

זה אזור יין מדהים שמתפתח בקצב מטורף. אזור קר, עם כבוד לזנים ולשיטות הייצור. לוקחים הרבה השראה מבורגון. ביקב שבו עבדתי, Stoller Family Estate יש איזה 20 חלקות שונות של פינו נואר. השתתפתי גם בייצור של מבעבעים ולמדתי שיטות עבודה שאני מיישמת עד היום. הסטיגמה על ארה"ב שהכל זה יינות כבדים ועם חבית, שם הם פחות מתממשים.

ואחרי אורגון?

טסתי לצרפת לאזור בוז'ולה לתקופה קצרה —ליקב ביודינמי, טבעי. זה פחות העולם שלי, אז זו הייתה חוויה מרעננת ומלמדת. אני חושבת שלא משנה איך עושים את היין, אם הוא איכותי וטעים - זה טוב.

צילום: מאשה מיילכוב

איך יקב נולד

מתי נולד היקב?

כשחזרתי לארץ, בשנת 2023. כשהתחלתי לעבוד בתחום הבנתי די מהר שמתישהו אני ארצה לייצר את היינות שלי בעצמי. בבציר הראשון היו לי שלושה יינות — רוסאן-מרסאן מדרום רמת הגולן, רוזה נביולו מכפר שמאי, וסירה מדישון. כולם מהצפון, גליל עליון וגולן. את שני הבצירים הראשונים שלי עשיתי בקואופ לייצור יין, יקב שיתופי בצפון רמת הגולן. זו הייתה חוויה מעולה שמאוד עזרה לי לתחילת הדרך.

ואיך מצאת את הכרמים?

מהיכרות רבת שנים עם החלקות ועם הכורמים ועבודה איתם. הכרמים האלה איתי עד היום, הכל חלקות קטנות ואנחנו כמובן עושים הכל בעצמנו. 

איפה את מייצרת היום? ומה?

במהלך הבציר השני עברתי לגור בנהלל, עמק יזרעאל, והיום אני מייצרת ביקב משל עצמי, בכפר ברוך, קרוב לבית שזה הכרחי בייצור יין. יין זה כמו עוד ילד, צריך להיות שם ולהרגיש אותו כל הזמן. בנוסף לשלישיית היינות המקורית (רוסאן מרסאן, רוזה נביולו וסירה), מייצרת גם פטיט ורדו וסוביניון בלאן מאזור מירון. השנה יהיו עוד הפתעות חדשות וממש מרגשות.

למה השם ונדרהורן?

זה שם המשפחה שלנו (של יהב בן זוגי במקור). אני מייצרת את היין, אבל הוא איתי בהכל — ואנחנו עושים הכל בעצמנו עם עזרה משאר מהמשפחה שלנו.

אבל הסיפור של השם הוא הרבה יותר מזה. בשנת 1913 פרנץ ונדרהורן, צעיר הולנדי שלא היה יהודי, עשה טיול רגלי למזרח התיכון והשתקע בגליל. הקים משפחה, היה ציוני, הקים שמורות טבע, ואפילו ייצר יין לברון רוטשילד. פרנץ הוא סבא רבא של יהב. כשהתחלנו לחקור את השם קלטנו את קווי הדמיון בינו לבינינו. זה מטורף, וממש לא מקרי וזה מרגיש כמו סגירת מעגל והגשמה של החזון שלו.

יקב ונדרהורן. עיצוב: דב קרול

ספרי על התווית.

התווית מציגה דמות מסתורית, קשה להגיד אם היא גבר או אישה, אם היא מודרנית או מסורתית. היא מייצגת גם אותי וגם את פרנץ, איזשהי אינטרפרטציה לשילוב בינינו. כשאני שואלת אנשים מה הם רואים חלק אומרים שרואים אותי, חלק אומרים חקלאי. ככה גם היין שלי, בין עולם ישן לחדש.

כמה יין אתם מייצרים היום ולאן הוא משווק?

בבציר האחרון — 3,000 בקבוקים. השנה, אנחנו מכוונים לגדול לסביב 5,000. עובדים עם קצת מסעדות בתל אביב ובצפון, ולקוחות פרטיים שקונים ישירות דרכנו.

איך מזמינים?

יוצרים קשר איתנו ישירות, אפשר דרך העמוד של היקב. ובקרוב גם יהיה אתר מכירה.

אשת אשכולות

מה הכי מאתגר בלהיות עצמאית?

כשאת בעלת עסק את צריכה לדאוג להכל — לדבר עם לקוחות, ספקים, לטפל בתקלות, שיווק. ההתחלה הייתה יותר קשה, היום אני במקום שנעים לי בו, ומסופקת גם מהעבודה שהיא לא ייצור היין.

ובמהלך כל זה הפכת לאמא.

הבן שלי אריק בן שנה. הוא נולד לתוך העסק. אני לוקחת אותו איתי לכרמים במנשא ונעה כל הזמן בין שני התפקידים שלי. כשהוא יגדל הוא יראה אמא שעושה מה שהיא אוהבת ולא מוותרת. וגם האמהות זה תפקיד שאני מאוד אוהבת. יש אתגר של זמן — אבל אני אוהבת להיות עסוקה.

צילום: מריה בורנשטיין 

איך המצב הנוכחי בארץ משפיע על העסק?

אני מקווה שיגמר בקרוב. עסקים הורידו הילוך, ההזמנות קצת פחתו — אבל בגדול, אנחנו ממשיכים.

מה הלאה?

בראש ובראשונה מה שהכי מניע אותי, זה להמשיך לייצר את היין הכי טוב שאני יכולה בדרך שאני מאמינה בה. להמשיך לדייק אותו, עוד ועוד ובמקביל לגדול, לאט ובצורה רוחבית. הקצב האיטי הוא מכוון — הוא מאפשר לי להתמקד באיכות. זה יותר חשוב לי כרגע מכמויות הייצור או מאירוח ביקב או מכל דבר אחר. אבל כן אנחנו מתכננים גדילה בשנים הקרובות.