top of page

יוצרת יין, פרק 6: ליטל עובדיה, יקב תל

"החיים בגולן מאפשרים לי לעשות חקלאות באקלים ייחודי, שמכתיב סגנון יין וגידול ענבים בתנאים שאני מאוד אוהבת. ההזדמנות להקים ולפתח משק חקלאי בצפון רמת הגולן היא זכות גדולה. אני מלאת אהבה לאזור ולאנשיו", אומרת ליטל עובדיה, כורמת, ייננית ובעלים של יקב "תל"


מאת: נעמי אדר הופמן




הקסם הצפוני

"חקלאות, כורמות וייננות מתחברים לי עם הבחירה לחיות ברמת הגולן. זה אזור מדהים לחיות בו ולעסוק בו בתחומים האלה. החיים בגולן מדייקים אותי, הן בהיבט המקצועי והן בהיבט האישי. האפשרות לחיות וליצור בסביבה המאופיינת בפשטות, באורח חיים בעל מקצב ייחודי ועם אוויר ממוזג, שגם הענבים מאוד אוהבים, הם המפתח לעשייה שלי".



אהבת ילדות

"לא תיכננתי לעסוק בחקלאות, גם לא לחיות ברמת הגולן. את האהבה לחבל הארץ הזה ינקתי מאבא שלי, שמאוד אוהב את הצפון והקפיד כל חיינו כילדים לסחוף אותנו איתו לאהבה הזאת: הוא תמיד שיתף אותנו בחלום שלו לעבור לגור בצפון והוביל אין ספור גיחות וטיולים לאזור.

"זה הצליח לו; לגמרי נשביתי בקסם הצפוני. חצי שנה לפני השחרור כבר שכרתי דירה בקיבוץ מרום גולן, כדי שאוכל לעבור אליה ביום שאחרי. וכך, משירות צבאי בדרום הארץ עברתי ישירות לגולן.

"עם המעבר, נהניתי לטייל ולשהות בחוץ. ספגתי את הטבע והדפתי כל רעיון לטיול גדול בחו"ל. המחשבות על לימודים נעו בין ביולוגיה ימית לקלינאות תקשורת, מתוך רצון לעבוד עם ילדים ובני נוער - ואף לא מחשבה אחת על לימודי חקלאות".



כשהכל מתחבר

"הבחירה לחיות בגולן הובילה אותי, באופן ההרמוני והטבעי ביותר, לבחור בחקלאות כדרך חיים. התחלתי לעבוד בכרמים של מרום גולן. העבודה האינטנסיבית והקסומה בכרמים ביטלה אצלי כל רצון ללמוד ולעסוק משהו אחר. הכל נעצר. בכרמים הרגשתי שלמה ומאושרת. היו רגעים שחשבתי שזה לא אנושי להרגיש ככה, חיובית ועם חיות אין סופית. התהלכתי כשהמילה Happiness עוטפת אותי, הרגשתי בת מזל – הכל התחבר".



כניסה טבעית, ספונטנית

"ואז, יקב פלטר. בשנים אלה הכרתי את משפחת פלטר שגרה באזור; חלבתי את העיזים של אם המשפחה, ענבר פלטר. כשטל, הבעלים והיינן הראשי של היקב, צלצל אלי ואמר לי: 'בואי, אני מחפש מישהי רצינית לעבוד ביקב'. היססתי לרגע; לא ידעתי מה לעשות עם ההצעה. פטרתי אותו ב'נראה' ולא הלכתי. ביום שישי לאחר מכן הוא שוב צלצל: 'בואי לשתות משהו'. באתי.

"באותה עת בציר 2010 תסס במיכלים. טל עבר איתי מיכל מיכל, תסיסה תסיסה, להריח, לראות, בלי שהיה לי רקע כלשהו בייננות. מאותו היום, עבדתי ביקב 7 ימים בשבוע. זו הייתה הכניסה שלי לעולם היצרני של היין - ולמעשה, הכניסה לענף כולו".



לדבר יין

"כשנכנסתי לתחום, פחות אהבתי להטעים יין; כל מה שסביב השולחן - הטעמות ואירוח - הרגיש לי זר ולא נוח. בכל פעם שנקלעתי לסיטואציה כזאת רציתי לחזור למיכלים, לחביות ולכרם. אבל ככל שהעמקתי ביצור, כך התאהבתי במוצר והתחלתי לאהוב גם את הדיבור עליו. היום אני מאוד אוהבת לדבר על יין. הדיבור על מה שיש בכוס מחייה אותי - והוא אינסופי".



שפת הכימיה

"הרצון לדעת עוד וכמה שיותר הוביל אותי בשנת 2012 לאוניברסיטה העברית, ללימודי תואר ראשון במדעי החיים והסביבה. כעבור שנות לימוד - ועם עודף נקודות זכות אקדמיות - שאל אותי ראש החוג: 'איך לקרוא לתואר שלך? מה עשית פה?'

"יצרתי לי תואר שהורכב מקורסים שונים, בהם כרם ויין, מיקרוביולוגיה, כימיה, צמח, קרקע, אקלים, משאבי מים בישראל ועוד. לא הייתה אז תכנית מסודרת ללימודי גפן ויין בארץ.

"בתקופת הלימודים חילקתי את זמני בין ירושלים לגולן: שלושה ימים בשבוע ביליתי באוניברסיטה וביתר הימים, בחופשות ובחגים, עבדתי ביקב פלטר: בצרתי וליוויתי תסיסות מלולקטיות. על אף הקושי האובייקטיבי בנסיעות, מאוד אהבתי את התקופה הזאת. התפתחתי בה מאוד ופיתחתי את שפת הכימיה שלי.

"עם סיום הלימודים חזרתי ליקב פלטר - הפעם עם ידע, ניסיון מצטבר ומוטיבציה להכניס יותר ממני לעבודה ביקב. אלו היו שנים אינטנסיביות של עשייה עצמאית ביקב, עשייה שהובילה אותי להכרה שאני חייבת עוד".



עיצת הזהב

"בשנת 2016 טסתי לארבעה חודשי בציר בדרום אפריקה, בה שימשתי כעוזרת יינן ביקב Lorensfold . התמקדתי שם ביינות הלבנים: מיקרוביולוגיה, שמרים, תסיסות, סחיטות של לבנים. מאז, כשאני פוגשת חבר'ה צעירים שרק מתחילים בעולם היין, עצת הזהב שלי אליהם היא: 'טוסו לחו"ל, תעשו בציר. בשלושה- ארבעה חודשים לומדים כל כך הרבה: רואים, מריחים, טועמים ומשתפשפים. עד היום אני בקשר עם ייננים מההתנסות הנהדרת הזאת בדרום אפריקה; קשרים מעולים שהובילו לשיתופי פעולה מקצועיים, כמו יבוא של שתילי גפנים ועוד".



כבוד לקרקע

"כחלק מהעבודה בפלטר הובלתי בשנת 2015 את 'פרויקט קפריסין' - פרויקט משמעותי בחיי, שבמסגרתו הייתי במשך שנה וחצי על הקו קפריסין-ישראל. הקמתי בקפריסין 40 דונם של כרמים, המכילים תשעה זני גפנים שעשו את דרכן לשם באוניות מישראל. קיבלתי בפרויקט הזה את המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל: ההבנה המדהימה בגידול גפן מאפס, מה שהכניס אותי לתחום של גידול הגפן – להקים כרם ולגדל לניבה, בציר ועד המוצר הסופי, יין. כל הדרך כולה.

"לאחר הפרויקט, הקמתי בפלטר את האגף החקלאי. זה אמנם בא על חשבון יצור היין, אבל החלטתי שאני עושה את זה. בתור ייננית, החלום שלי היה להשלים מחזור שלם - מהכשרת הקרקע ועד לייצור היין. ואכן, נטענו כרמים עם זנים רבים, מה שאפשר את הלמידה מקרוב ולעומק.

"למדתי לגדל גפנים מפרוטוקולים של גידול (מניסיונם של מגדלים אחרים) ולתת מקום לאינטואיציה בבטן, שאמרה שלאדמה הזאת חייבים להתייחס בכבוד ולא רק לשמר אותה. צריך לטפח קרקע, לטפח אזור שיחיה וישגשג, מה שיניב גפנים חיוניות ושמחות. אני פועלת ממקום עמוק של מתן כבוד לקרקע, שימור הקרקע, החי והצומח שבה ובסביבה העוטפת אותה"



מגובשת וראויה

"התמזל מזלי, ו'החתונה' עם רמת הגולן הובילה לכך שקיבלתי משק חקלאי במושב שעל - זכות עצומה שנפלה בחלקי. המשק מאפשר לי ראייה רחבה והוליסטית: אורח חיים שלם שמשלב בין בית, חקלאות, יצירה והגשמת חלומות.

"אני בת 35, ולמרות שאני לא 40 שנים בענף, האבולוציה הלא מתוכננת שלי בתחום - ולימוד תוך כדי תנועה, בשילוב של עבודה אינטנסיבית מגיל 20 בכרמים ובייצור יין - בנו אותי וגרמו לי להרגיש מספיק מגובשת וראויה כדי להקים ולפתח בשנת 2019 יקב משלי, כיצרנית עצמאית.

"במקביל להקמת היקב - מתוך רצון ללמידה אינסופית - במרץ 2019 התחלתי בלימודי תואר שני ביין וגפן באוניברסיטת Charles Strut שבאוסטרליה. התכנית הוותיקה קיימת יותר מ-30 שנה והיא מיועדת לאנשים מתעשיית היין. יותר מ- 90% מהסטודנטים הם מאוסטרליה ובגלל שהיבשת גדולה מאוד (5 שעות טיסה פנים יבשתית) מאפשרים בתוכנית לימודי אונליין. במחזור שלי השתתפו 70 סטודנטים – אני היחידה שלא מאוסטרליה.

"מראש פרשתי את התכנית על פני שלוש וחצי שנים, כך שאני משלבת את העבודה עם טיסות לאוסטרליה בחודשים יוני ונובמבר, חודשים שבהם אפשר להתנתק מהעשייה היומיומית לתקופה קצרה".



לתת לזן ולאזור לומר את דברם

"הרצון שלי הוא לעשות ייננות שמבליטה את ההבשלה של צפון הרמה. אני רוצה להביא את האזור לכל מי שרוצים לשתות אותו ובשיטה ייננית שמבליטה את מה שהאזור הזה יודע לתת: אזורי-זני.

"הבחירה בעשיית יינות זניים היא אינטואיטיבית; בשנים האחרונות אני מעדיפה לשתות יין זני ולהכיר את הזן לעומק: בתור גפן, פרי ובבקבוק. המטרה היא לתת לאזור ולזן לומר את דברם במאה אחוז. זה מהלך שיכול להיות מאתגר - זנים שיכולים לדבר לבד עשויים להיות לא במיטבם בשנים מסוימות ולא לספק תוצאה מרשימה, ועדיין, הידיעה שאני מחויבת לכרם ואני משפיעה כבר שם על איכות הפרי, היא מרכיב מהותי בליבת העשייה הייננית.

"בעשייה שלי, אני רוצה שאנשים יבינו את המשמעות של 'לשתות גבוה' - כרמים שנטועות 750 מטרים מעל לפני הים וגבוה מכך. זה נובע מהרצון שלי לבטא את הטרואר הייחודי של האזור ולהיות נאמנה לו".



גפנים שגודלו מאפס

"עבדתי ברוב אזורי הגידול בישראל - מצפה רמון, הרי ירושלים, השומרון, גליל, דרום הגולן וצפון הגולן. לכל אזור האופי שלו, אבל לרוב, מכלי התסיסה של צפון רמת הגולן היו לי הכי טעימים. לשמחתי, אני גם גרה פה וגם היקב פה, מה שמאפשר לי להקדיש את המחקר האקדמי שלי ליין זני שגדל גבוה, בתנאים ממוזגים.

"ביקב אני רוצה להמשיך לבטא את צפון הגולן, להבליט תכונות של אקלים קר יותר ושל הבשלה טעימה. אני מקווה שכל ההתחממות הגלובלית תשאיר את צפון הגולן דומה למה שהוא היום ונחווה מנות קור והבשלות איטיות, כמו בשנים האחרונות.

"בעונת 22 היקב גדל מ-10,000 בקבוקים ל-14,000, בהם 60% יינות לבנים ו-40% אדומים. ניטעה חלקה חדשה של ריזלינג וורדלו ליד תל חרמונית בשטח שחיכיתי לו מאוד, בגובה 1,100 מטרים.

"נכון להיום, כל החלקות של היקב נטועות בקרקע. החל משנה הבאה נתחיל להניב מהכרם הראשונה שנטעתי, ותוך שנתיים היקב יתבסס באופן מלא על החלקות שלו, מה שיאפשר לי לייצר מוצרים קבועים מגפנים שגודלו על ידי מאפס".



לחלוק ידע בנדיבות

"היום, האירוח הוא חלק אינטגרלי ממה שקורה ביקב. הוא משתלב בעבודות היומיום בשמחה. מיוני האחרון היקב היה ללא מלאי, שחודש בדצמבר, עם בקבוק היינות החדשים. על הפרק, לסיים תוך שנה את התזה במסגרת התואר השני שתעסוק בעונת הגידול בישראל ותביא לידי ביטוי את הבציר הקרוב.

"כדי שיקב תל ישמור על עצמו טעים, מקצועי וכזה שמדבר פרי, עלי להמשיך ולשתף בעשייה ולחלוק ידע בנדיבות. אני רוצה להתבסס, לחיות מהיקב, להתקיים ממנו, להעמיק משנה לשנה, להתפתח בכרמים ובאיכות הידע, בכל האפיקים, ולהמשיך ליהנות מאנשים שמעריכים את המוצר.

"הישראלים מגלים ביין עניין הולך וגדל. הקהל הישראלי רוצה לדעת יותר, לחקור ולהכיר. בתור יצרנית קטנה, אני חיה בשלום עם הבחירה שלי לא לייצר בלנד קלאסי או יין בית קלאסי שמדבר לכולם. אני מרגישה שיש פתיחות לדברים שלי - והתגובות מאוהבי היין ומהתעשייה הן מפרגנות מאוד. זה ממלא אותי.

"תמיד קינאתי בדור שהקים את הארץ, שעלה לגולן ובכך מימש את הציונות שלו. הייתי רוצה להיות חלק ממנו. והנה אני כאן עכשיו, מתפרנסת ממשק חקלאי ומנסה לממש ציונות מודל 2020".




עוד כתבות של נעמי אדר הופמן עם יוצרות יין:


///

נעמי אדר הופמן מנהלת מוסדות תרבות ויוצרת תוכן

הפרופיל המקצועי של ליטל עובדיה














Comentários


bottom of page